10 שנים בלעדיך  / עידו אברמסון
ראודור, אני לא מאמין שעברו 10 שנים. אתה חסר לי כל יום מחדש. כל כך הייתי רוצה להאמין שהעולם הבא קיים, כי אז יש עוד סיכוי שאפגוש אותך שוב. 

עוד יומולדת בלעדיך...  / גלי סבריאגו
היום יש לך יומולדת.
אם חישבתי נכון, אז הפעם זה 40. כל כך הרבה זמן עבר ועדיין אתה חסר לי
כל יום מחדש. אז חוגגת לך, בלעדיך, ואוהבת. תמיד.

תודה אישית  / רונית אברהם

תודה שאשית  / רונית אברהם

17/8/2012 פיקניק להוקרת זכרו של ראודור גיטלזון ,כנסו לקישור  / עופר קרליק
שלום ,כנסו לדף הפייבוק שלי ofer karlik או דרך קישור זה ותוכלו לראות את הפרטים לפיקניק
http://www.facebook.com/events/122109887931544/122523231223543/?comment_id=122908164518383¬if_t=event_mall_reply

KkJzZiJkTQwVHKdOAlU  / Hortance Hortance
That's a sharp way of tihnikng about it.

ב21.8.11(יום א')נפגשים בחלקת הדס 1 בשעה 9:00 בבוקר.  / אייל מעברי
ביום א' הקרוב בתאריך 21.8.77 נפגשים בחלקת הדס 1 בשעה 9:00 בבוקר.

פיקניק לזכרך4 שנים עברו כמעט,  / עופר קרליק
והנה אנחנו יצרנו מסורת,נפגשים בירקון על בירות,בשר, ילדים ,נזכרים,מתרגשים ,מתעסקים עם הילדים ,נמרוד המכונה היום מיכאל,התחתן ,היתה חתונה מקסימה והיינו שם כמו פעם ,אילן,רוזה ,עומר ואני ורקדנו כמו שרק אתה מכיר אותנו רוקדים ושתינו כמו שכבר שכחנו לשתות והגענו הביתה כמו שרק ה תת מודע יודע לנווט אותנו.והנה עוד שבוע וחצי הפיקניק ואני מתרגש ונזכר בך הרבה,מתגעגע ולא רק אני המחשבות ,עליך באות מכל מיני כווונים ,ולפעמים זה עצוב ובודד ולפעמים זה מחזק .יאאללה נתראה בפיקניק השנה יהיו הרבה ,וגם ילדים ואני מזמין את מי שיראה את זה להגיע או לדבר איתי,להתראות אחי היקר נשיקות וחיבוק ,שמור עלינו וברך אותנו וחבק אותנו כמו שרק אתה יודע. עופר

דברים לזכרו של אחי.  / רונית אברהם
ראודורי הנה עוד שנה חלפה לה ועוד מעט 4 שנים מאז היום הארור...
הגעגועים אלייך רק מתעצמים והכאב כל כך חד.
עדיין ממאנת להאמין...
מידי פעם אני נכנסת לאתר.לא יכולה יותר מידי.
אין יום שאני לא חושבת עלייך.
ואין יום שאני לא מתגעגעת.
ליבי עם אמא שלא מצליחה להתגבר על האובדן שלך ובעצם איך אפשר?
כל-כך הרבה דברים קרו כל-כך הרבה דברים השתנו.
ורק אתה חסר פה ותחסר תמיד.
אני מאמינה שאתה יודע...
שמור על אמא מלמעלה.
שולחת לך את כל אהבתי.
ת.נ.צ.ב.ה
אמן.

האזכרה לראודור במוצ"ש 31/7 21:00 אצל פנינה + פרטים  / רונית אברהם
בנוסף ביום א' 1/8 בשעה 09:00 נפגשים בבית העלמין.

מאוד מתגעגע  / יריב בן דיין
היום ההיתי בבית הקברות ירקון בהלוויה של מישהי מהמשפחה.
באותו זמן שנפרדת מאיתנו וזה כול כך עצוב ,חייתי בניו יורק ולא ההיתי בהלוויה , והיום כשנכנסתי לבית הקברות הירגשתי שאני רוצה להגיד לך שלום וליראות את הקבר עם השם שלך.
אני וראודור ההינו חברים הכי טובים מהילדות בקיבוץ רעים ולאורך כול השנים גם בחיים הבוגרים תמיד היה לנו קשר אוהב וגם כשעברו תקופות ארוכות מבלי להיפגש.
אני גר בדרום וכול פעם שאני נכנס לנתיבי איילון לתוך תל אביב ,אינסטנקטיבית אני רוצה להרים טלפון ולישמוע אותו קורה לי "לוסי" ככה הוא כינה אותי, אבל אז זה נופל לי בראש ואני נחנק.
חברים אני לא מכיר אותכם אולי רק קומץ קטן אבל רציתי להגיד כול הכבודעל האתר ואשמח להיות מעודכן ,כי את האיש הזה שמחבר בין כולנו מאוד מאוד אהבתי.
יריב בן דיין 0525212948
מישהו יודע אולי מה שלום אמא שלו  ומה מספר הטלפון שלה?

A year goes by  / Royi Dankner

A year goes by and so much has change.

I’m a wake late at night in Melbourne waiting for my son to wake up – My new born son that was name after you Nadav Dori Dankner.

I still can not believe that he will grow up without meeting you.

It is ok he knows all about you I tell him every night before he goes to sleep.

His smile reminds me of you and I do hope that he will grow up to be like you.

I hope that you are well wherever you are, I hope that you there lying on your back smoking and telling funny stories to an angle that was passing by.

I still think of you every day and your Neshama still lives inside of me.

 

עברה שנה  / עופר קרליק

אהובי,עברה שנה .
החלטנו על מסורת,פעם אחת מתאבלים עליך בעצב ופעם אחת נפגשים ועושים פיקניק לכבודך,בקיץ ,בפארק הירקון,במקומות שם הסתובבת לא מעט ולא בשביל לעשות ספורט.
השנה נפגשנו לראשונה,בארגון מהיר ויעיל של ארז,ציפי,אורן .
 נקבע המקום,נשלחו המיילים לאנשים ונקבע כי ייאסף כסף וייקנו במרוכז אוכל ושתייה.

הגעתי לפארק מהצד של רמת גן שזה דווקא קרוב אליי יותר ונתתי ליהונתן להוביל,הוא אוהב לנווט ולהגיד מצאתי. במהלך השנה הוא אמר לי שהוא מתגעגע אליך,מדהים.

מצאנו את הקבוצה,תפסו מקום טוב ליד אגם הברווזים . קבוצה של חברים שאספת לך במהלך השנים וזאת רק חלקה.
הסתכלתי עליהם וידעתי שאחד אחד הם אהבו אותך ויותר מהכול לחיבוק הגדול שלך הם התגעגעו.
היה לי כייף לפגוש אותם,את כולם אני מכיר מי פחות ,מי יותר,אבל ראבק מכיר את כולם בין 10 ל18 שנה.וארז אמר לי ,שיש לי חלק לא קטן בחיבור של כל האנשים האלה לאורך שנים ואני גאה על כך(האלכוהול,סתם.....)

וראיתי גם את מירב,חבקתי ונשקתי אותה ולא ממש דברתי איתה,למרות שרציתי ורוצה כל הזמן..
ובכלל היה שם יום כייפי של משחקים וילדים ובירות ועל האש ,יום פיקניק מוצלח,
והרוח שלך הסתובבה שם,אבל היה חסר חלק קטן וטקסי של להבין מה אנחנו בעצם עושים פה.
אבל זה בסדר,כי התחלנו מסורת ומסורת זה דבר נפלא ושנה הבאה נמשיך עם זה .
ויהיו יותר ילדים ויותר זוגות ועוד משפחות שיבואו להנות מיום מדהים ושטוף שמש עם בירות ועל האש ומשחקים ו..מורשת קטנה על ראודור ,מי היה האיש,איך נראה האיש וכמה אהב את החיים האיש.
ואנחנו ,אחרי שנת אבל ארוכה ,נמשיך לחיות,נמשיך לזכור,נמשיך לחבק אחרים ונזכור שכל פעם שבודד לנו נעצום עיניים ונבקש מלמעלה את החיבוק החזק והאמיתי ביותר בעולם.

אוהבים אותך מאוד
עופר

נ.ב. גל צלם ובקרוב התמונות יופיעו,ככה תראה מי היה.

אזכרה לראודור  / יניב
אנא הגיעו לאזכרה אשר תתקיים  11.8.09בשעה ??? -טרם תואמה שעה - פרטים בסמוך ליום 

דורי אני כל כך אוהב אותך  / אריאל עמר
דורי, אני כל כך מתגעגע!! כל כך אהבתי אותך, ואיך שהיית עם מירב. הדירה בעמינדב זה מקום שתמיד היה לי טוב לבוא אליו. היה ריח שנורא אהבתי איך שנכנסתי. אהבתי לחבק אותך ולא להצליח להקיף אותך. אהבתי לדבר איתך על צבא. דורי אני מאד מתגעגע אחי. אתה חסר לי, יש הרבה פעמים שאני צריך מישהו לדבר איתו ואני רוצה איתך. אני יודע שהייתי לך סוג של אח קטן ושאהבת אותי. אני בחיים שלי לא אשכח אותך. כל פעם שאני מתעורר אני ישר חושב עלייך, גם אם אני במצב רוח טוב אני תמיד חושב עלייך איך שאני פותח את העיניים. כל המשפחה שלי מאוד אהבה אותך. כל הזמן הייתי מספר עלייך, איזה מגניב אתה ואיך יש לך כרטיסים להופעות ושהיית קמפיינר גדול. הפעם האחרונה שדיברתי איתך היתה כשסידרת לי כרטיסים להופעה של מטרופולין בזאפה. אבא היה שואל אותי מזמן אם אני חושב שתתחתנו ותמיד אמרתי שכן ושיהיה בסדר. אני מאוד מקווה שיש משהו אחרי המוות, ותדע שאני תמיד אוהב אותך ומתגעגע!! 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא  / יניב שחף
עדיין המום , רק עכשיו קיבלתי את ההודעה ואין מילים רק תחושות...

דורי  / סיוון בניטה
דורי,
אני יושבת עכשיו על שולחן העבודה שלך. ובוכה ובוכה.
אני אוהבת אותך ומתגעגעת. 
נשברה לי הרגלית של האופנוע,
צריך להגיד למרב שתפסיק לעשן,
רציתי לספר לך סיפור שקרה לי
הלוואי הלוואי שטוב לך איפה שאתה נמצא

אחי הקטן ראודור,  / רונית

אחי הקטן ראודור,

אין מילים אחי הקטן, יש דמעות, יש חלל, יש צער, והרבה הרבה כאב

זה לא נתפס אחי הקטן

לא נתפס שיותר לא אראה אותך

לא נתפס שיותר לא נשב לאכול ביחד בימי שישי

לא נתפס שלא נצחק ביחד

לא נתפס, לא נתפס שאתה כבר איננו

ויש הרבה-הרבה דמעות

ויש כאב גדול  והרבה צער

וכאב שלא נגמר

ואני, אני מבכה על האובדן שלך, אחי הקטן

כל המעלות הטובות, זה אתה, אחי הקטן

הלב הטוב והחם, האכפתיות, האהבה לזולת, היושר, פשוט, צנוע, נעים הליכות, רגיש...איש קטן עם לב גדול- זה אתה, אחי הקטן.

ואיך, איך אפשר לנחם את אמא, שהיית כל עולמה?

איך אפשר להסביר לה שאין יותר? שאין אח קטן, שנשאר לנו פצע מדמם בלב וחור גדול בנשמה והמון שאלות, המון סימני שאלה ולמה? ושנשאר לנו געגוע, ונשארו לנו זיכרונות ותמונות ושהדמעות לא מפסיקות, ושמשהו בתוכנו מת...משהו שאין לו מילים בכלל, משהו שהוא אחי הקטן ושיישאר לנצח אחי הקטן. ואני כל כך מתגעגעת ומאד אוהבת, אח שלי הקטן.

רונית

 

 

ראודור  / מורן אברהם

אני כותבת לך ממקום של חולשה, אובדן וצער עמוק.
אני כותבת וכותבת ולרגעים היד עוצרת כי הזכרון חזק מידי.
השעות עוברות האלכוהול נגמר, בדלי סיגריות ממלאים את המאפרה, ונפשי לא יודעת מנוח. אני בורחת אל הזכרונות ואל הרגעים שאותם חווינו, רק כדי להזכיר לעצמי שהרגש קיים והלב עדיין לא מת. אך הבדידות והריקנות שמותירים בי הזכרונות הורגים אותי. מאיפה אקח כוחות להתמודד עם כל הרגשות שמתערבלים בתוכי ואין לי עם מי לחלוק אותם? איך לומדים לחיות כשיש רצון עז לחבק ואין את מי?
אני כותבת ועיניי מתמלאות בדמעות קשות וכואבות.
כל דמעה שוקלת כמשקל החיים.
גופי קורס תחת הצפה בלתי נשלטת של תחושות חזקות. כמה קל להיות חזקים
כשנמנעים ממצבים בהם הנפש נבחנת על היכולת שלה להתמודד. אך כשרגע האמת מגיע כולנו חלשים. מוזר לאן החיים גוררים אותנו. נדמה לנו שהשליטה בידינו, אך הכל הבל הבלים. אתה יודע בעודי כותבת לך משהו בתוכי מגחך לנוכח האירוניה. זה לא החיים שלי, זה תסריט של שובר קופות. לפעמים אני מחכה לצלצול שיודיע על ההפסקה ואצא לקנות שתייה ופופקורן. אך במציאות שלי אין הפסקה אין פופקורן ואין שום תסריט אלא רק כאב.
החיים לימדו אותי שלפעמים אנחנו עומדים מול מצבים שקשה למצוא בהם היגיון או להסביר אותם.
פעם ישבתי מרוכזת בעצמי ובעצב שלי, ניגשה אליי אישה ושאלה: למה עינייך כ"כ עצובות? היסכלתי המומה ולא הבנתי.."אני ואת יודעות שבגדים יפים לעולם לא יתקנו לב שבור.." היא המשיכה..."ראשית לעולם לא תעברי בחייך דברים שלא תוכלי להתמודד איתם. שנית, לעולם לא תוכלי לקחת את נפשך בטרם הגיע זמנה ללכת, מכיוון שתחזרי כדי להתמודד שוב עם אותם דברים והכי חשוב: ברגעים שנפשך זועקת לעזרה זכרי שלייקום יש אפס טעויות אולי דברים מסויימים נראים לנו כטעויות אך לכל דבר יש מטרה מאוד מדוייקת. בסופו של דבר הכל קורה לטובה.." היסתכלתי עליה במבוכה ניסיתי לרדת לסף דעתה המילים שלה ניפצו בתוכי את כל הקירות.במשך שנים אני סוחבת איתי את המשפטים שלה וככל שעוברות השנים הם נשמעים לי יותר ויותר הגיוניים. הלוואי שיכולתי לפגוש אותה שוב, אולי היו לה כמה עצות מועילות בשבילי עכשיו כשנפשי עומדת לפני קריסה טוטאלית.
מחפשת מילים קטנות להביע אהבה כה גדולה. מחפשת דרך כדי לומר את שליבי רוצה להוקיר.הכל מתגמד לנוכח ההרגשה, אם רק הייתי יודעת שזה יישאר שם לנצח בדיוק כמו שזה חרוט בתוך ליבי...
אני עוזבת אותך כי כך נקבעו פני הדברים ולי אין שליטה עליהם.
הכאב גדול מכפי שאוכל לתאר......